close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • התפרסם ב - 30.01.18

    החומרים מהם עשויים החיים

    כפר יונה הוא לא בדיוק שם נרדף לספרות יפה, ושמו יצא למרחוק בעבר הרחוק דווקא בגלל בית הסוהר כפר יונה (כיום כלא "אשמורת") השוכן בפאתי היישוב. המשורר חיים יחזקאל, בן הכפר, הוא, ככל הידוע, המשורר הראשון שצומח מהיישוב שהוכרז כעיר לפני כשלוש שנים. "בנערותי תושבי כפר יונה היו עסוקים בדאגות הקיום ולא היה להם פנאי לעסוק בספרות," מסביר יחזקאל, "ואילו אני, כבר מגיל 15, קראתי כתבי עת ספרותיים ונמשכתי לשירה."

    יחזקאל, 53, בן למשפחה מרובת ילדים, נשלח לפנימייה תיכונית בכפר סבא כחלק מן ההחלטה שקיבלו הוריו, נהג מונית ועקרת בית, להרחיקו מהדימוי השלילי שהיה למקום באותה העת. "כפר יונה היתה ממותגת באמצעות הכלא", מספר יחזקאל. "האפשרויות ללמוד היו מצומצמות, היו סיפורים על פשע וסמים, לא יודע מה היה אמת ומה לא, אבל הסיכוי להתדרדרות היה גדול. הוריי החליטו שנתחנך בפנימייה בגלל החשש שנלך בדרך אחרת. עם זאת, יש לי הרבה זיכרונות טובים מהכפר שהשתנה בינתיים ללא הכר, ואני מקווה יום אחד לכתוב עליו רומן."

    האם סבל גם ממצוקה כלכלית? "עולם האפשרויות של הוריי היה מצומצם, אבל הוריי הנחילו לנו את התשוקה לקרוא ולדעת ולהרחיב את ההשכלה. משום כך כולנו משכילים. עם זאת, התשתית שבה גדלתי, המכילה חומרי חיים לא פשוטים, היא כר טוב לצמיחה של ספרות."

    התלמיד ה"מופרע" לשעבר, כפי שהוא מגדיר את עצמו, הפך בינתיים למורה ולמנהל של מספר בתי ספר – "אביב" ולאחר מכן "אופקים" – בנתניה שאליה עקר בהמשך. "מנהל הפנימייה שבה למדתי, אמר לי פעם שהעונש הכי גדול שהוא יכול לאחל לי זה להיות מנהל בית ספר," מספר יחזקאל, "לקחתי את המופרעות והמרתי אותה לקודים נון-קונפורמיסטיים. כמובן, שאני מספר לתלמידים איזה תלמיד הייתי."

    הוא מספר לתלמידיו גם על שני ספרי השירה שפרסם: "למלוך בלילך" (גוונים) ו"רציתי לצאת עם העברית" (פיוטית). למעשה, כור ההיתוך שממנו צמח יחזקאל מזכיר את זה של משוררי חבורת "ערס פואטיקה", אולם סגנון כתיבתו שונה לחלוטין מזה שלהם. בעוד אלה כותבים שירת מחאה, הוא כותב שירה הומוריסטית העוסקת בעיקרה באהבה.

    "גדלתי בבית שבו החומרים של 'ערס פואטיקה' אינם זרים לו (זעם המעברות, 'פנקס אדום' וכו')," מספר יחזקאל. "ועם זאת, נטייתי היא לכתוב על נושאים קיומיים באופן הומוריסטי. זה לא שאני חומק מזה, אבל יש בזה גם משהו מאוד מצמצם בכל מה שקשור לקשת הנושאים שמשורר אמור להתייחס אליהם. שלל החוויות שלי בחיים הוא הרבה מעבר לחוויית קיפוח. עם זאת, אני חייב לומר שאני נפגש עם הזעם שלהם. צריך לעתים מינונים של בוטות כדי לקרוע את המסווה מעל פניהם של גזענים ומתנשאים."

    שירה החל יחזקאל לכתוב בגיל ארבעים, והוא מגדיר אותה כ"סינתזה בין סאטירה לשירה". כך, למשל, מתאר יחזקאל בשירו "היערכות" את הכנותיו לקראת פגישה עם אישה לא מוכרת: "לקראת השיחה שלנו/ עשיתי מודיעין/ עמוק בשטח/ האוהב/… הקמתי גם מערך טילים-נגד-מילים…"

    "אני כותב כמו שאני אוהב, ואני חושב שההומור הוא בן ברית נהדר של העצב," הוא מסביר.

    יחזקאל מרמז למעשה על אחת הטראומות הקשות שעברו עליו – מחלתה של בתו שסבלה מספר שנים מגידול בראשה. ספרו החדש מוקדש לה. "כשבתי הילה היתה בת 17 נתגלה גידול במוחה. הנורה האדומה נדלקה כשהיא פנתה אליי ואמרה שלעתים היא לא מזהה שאני אבא שלה. התהליך היה כרוך בסבל רב. היא נותחה פעמיים והניתוחים צלחו. להגיד עליה 'גיבורה' זו לא מליצה. היום היא מתפקדת מצוין ועושה חיל. המקרה של הילה חידד אצלי את תודעת האסון, אבל התעשתי ואמרתי לעצמי שההחלמה שלה היא מתנה."

    חיים יחזקאל

     

    *ראיון זה התפרסם ברשת מקומוני מעריב, זמן צפון-שרון.

     

     

    ירון אביטוב

    סופר, מבקר ספרות ובמאי סרטי תעודה. פרסם 12 ספרים, בהם "פתק מאמא", "הומלס", "אדון הסליחות", "האורות של מיאמי" ועוד. מסרטי התעודה שלו: "אמריקה לדינה" ו"הרובע היהודי".פרסם השנה את "כתוב באפר", אנתולוגיה של ספרות עברית העוסקת בשואה בהשתתפות 86 יוצרים ישראלים. האנתולוגיה ראתה אור בשפה הספרדית, והיא השישית בסדרת האנתולוגיות המתורגמות בעריכת אביטוב.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 0
    • 1

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    לְכוּ וְנָעֲלֶה

    איריס שגב
    בַּהֲמוֹנִים יָבוֹאוּ. הִזָּהֲרִי, בִּתִּי, רַק זֹאת יְבַקְּשׁוּ: לַעֲלוֹת לָרֶגֶל.   מְכִינָה...

    מישהו חייב להפריע

    מערכת סלונט
    אחרי שנתתם לדמות שלכם רצון [טיפ 10], מישהו או משהו צריך...

    עוד חוזר הניגון

    מערכת סלונט
    היזהרו ממילים חוזרות. כולנו מתאהבים לפעמים באיזה מילה, אלא שלפעמים האהבה...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית