close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • צביה גולן, נשואה, אם לארבעה וסבתא לששה עשר נכדים מקסימים. גרה בנהרייה. סופרת. מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. עד כה ראו אור ששה ספרים: כביסה מלוכלכת, הוצ' אופיר ביכורים 2008 קולות מן החדר, הוצ' קוראים, 2010 חטאים קטנים, הוצ' קוראים 2011 תהומות, הוצ' קוראים 2014 מר מחסני, הוצ' עצמית 2015 דממת הספק, הוצ' קוראים, 2017
    התפרסם ב - 03.07.18

    למה לכתוב? מאיזה מקום פורצת יצירתך?

    יצירתי פורצת ממעמקי הלב, מתוך הנשמה, הכליות, הכבד וכל השאר. יצירתי פורצת מתוך החיים.

    איזה חלום מאיץ בך להוסיף ולכתוב?

    כמו סופרים רבים, אני חולמת שקהל הקוראים שלי יגדל עוד ועוד, אבל למען האמת החלום איננו המאיץ שלי. מה שמאיץ בי לכתוב הוא הזרם הבלתי פוסק בעצמותיי.

    איך נבחר השם לספר האחרון, ולאחרים?

    זו אחת המשימות הקשות. ספרי הראשון "כביסה מלוכלכת" הוא פשוט הכביסה המלוכלכת של החיים, וזה היה קל למדיי לבחור לו שם. "קולות מן החדר" נבחר לאחר שנבנה הפרק הראשון, בו הגיבורה עומדת מאחורי הדלת ומאזינה בסתר לטיפולים שעושה בעלה הפסיכולוג. "חטאים קטנים" – השם נבחר עוד לפני שהספר נכתב. ידעתי שאיבוד האמונה הוא חטא, וידעתי שבזה יעסוק הספר. "תהומות" נבחר לאחר שהמו"ל שלי פסל את השם המקורי – "שָמוֹת" בטענה שלא רצוי לבחור שם שצריך לנקד אותו. "מר מחסני" (ספר ילדים) נבחר כי כך היה אבי היקר מכנה את האיש שעובד במחסן הסיפורים שהיו לו בבטן. "דממת הספק" הוא בחירה של בעלי, כי הדממה והספק זועקים מן הספר.

    צביה גולן, "זה לא נגמר עד שהעורך אומר: די!"

    על מה הספר? מי לדעתך יקרא או קרא את הספר שלך?

    ספרי האחרון "דממת הספק" מספר על אווה רייך, שבערוב ימיה כותבת את זיכרונותיה ביומן, ומבקשת להעבירו לאחר מותה אל אבנר בוק, אדם זר לכאורה. היא מבקשת ממנו להספיד אותה ואף לספר לילדיה מי היא באמת. קריאת היומן מערערת את עולמו השביר של אבנר, והוא מתחבט בשאלה מדוע פנתה אווה דווקא אליו. קטעי היומן מקפלים בתוכם את סיפור חייה המצמרר של אמי ניצולת השואה. קהל היעד הוא מבוגרים, אולם קראו אותו לא מעט בני נוער, שכן הוא בין הספרים המומלצים לקריאה על ידי משרד החינוך.

    אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?

    אני כותבת בחדר העבודה שלי. יש בו ספרייה, שולחן כתיבה, כיסא, ספה ומחשב. אני מעדיפה סביבת עבודה נטולת גירויים מיותרים. שולחן העבודה מסודר, אך בזמן שאני כותבת, יש פתקים וניירות לא מעטים סביבי, בהם יש אזכורים ורמזים להמשך הכתיבה.

    מה או מי גורם לך השראה?

    ההשראה יכולה לבוא אפילו ממשפט קטן שאני שומעת ברחוב באופן אקראי, וגם מאירועים גדולים בחיים. לעתים רבות יש גרעין של אמת, והרבה דמיון סביבו. הדבר הכי אהוב ומוזר לי זה שלא פעם הדמויות שלי "הולכות" לאן שהן רוצות, ואני מאבדת שליטה.

    מה בולם אותך, מה מקשה עליך לכתוב?

    רעש. חייבת שקט מוחלט. לא יכולה לכתוב אפילו אם מישהו מבני הבית מסתובב במטבח ליד חדרי.

    מה גורם לך לרצות לכתוב?

    ולי זה יישמע לא אמיתי, אבל כל דבר, ממש כל דבר, גורם לי לרצות לכתוב.

    איך אפשר לדעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

    אי אפשר לדעת. אני שולחת להמון חוות דעת, ואני עובדת עם עורכים ספרותיים רציניים ביותר, וגם רגע אחד לפני עותק שמש אני עדיין בלחץ שחסר משהו, שצריך לתקן, שצריך למחוק… זה פשוט לא נגמר עד שהעורך אומר: די!

    במה את עוסק חוץ מלכתוב?

    אני מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים, 36 שנים במערכת החינוך המיוחד.

    אפשר להתפרנס מכתיבה?

    אני מאמינה שכן, מכתיבה ונגזרותיה – כלומר להעביר קורסים לכתיבה, הרצאות וכד', מעבר למכירת ספרים. אך זה באמת קשה מאד.

    באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שיש לך את זה?

    הייתי ילדה בת 11 בערך כשהצוללת דקר טבעה במצולות. האירוע הקשה הזה גרם לי לכתוב את השיר הראשון, ילדי וענוג, אבל מאז לא הפסקתי לכתוב.

    מי נראה לנגד עיניך בשעת כתיבה?

    אבי ז"ל. הוא היה שותף אמיתי ומלא לכתיבתי, והוא חסר לי מאד.

    האם את דומה לדמויות שלך?

    בכל אחת מן הדמויות שלי יש משהו ממני. בדרך כלל זה יהיה משהו מוסתר, שאינני מחצינה בין אנשים.

    האם הסיפור/השיר נבנה מראש, או שהוא מתפתח תוך כדי?

    יש שלד של התחלה-אמצע-סוף. השאר נבנה תוך כדי. לפעמים גם הסוף משתנה.

    איזה מנהגים יש לך בכתיבה שהיית רוצה להפטר מהם?

    בכל פעם שאני כותבת, אני בטוחה שזהו, יותר לא אצליח לכתוב. הייתי שמחה להפסיק לפחד.

    מאיזה סגנון כתיבה את מנסה להתרחק?

    ז'אנר אירוטי.

    מהי בשבילך המילה הזאת אהבה?

    קשר, חברות, חמימות, בית.

    מהי בשבילך המילה הזאת נס?

    לא כל כך מאמינה בנסים. רק בעבודה קשה.

    זהירות?

    בכתיבה? לא ליפול לקלישאות.

    פרידה?

    כאב. כתבתי פעם שיר שמילות הבית הראשון היו אלה: "לפעמים נסגרת דלת, ונפתח חלון אי שם, ותקווה שלא נגמרת, באה מן הים." אז לפעמים פרידה היא התחלה של משהו אחר, אבל פעמים רבות פרידה היא כאב של נגמר.

    אתה זוכר שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?

    אני זוכרת המון ממה שאני כותבת… אבל אצטט פה דווקא מתוך ספרי הראשון "כביסה מלוכלכת". כתבתי שם בכריכת הספר: "טעמתי את פרי התפוח, היה אז מתוק לי בפה, שער בלוריתך ברוח, לחש לי: אתה כה יפה. אל נא תביאני לגן, כי מלא הוא בעשב שוטה, ופרי תאנה בבוסתן, יזכיר לי: אתה החוטא."

     

     

    מערכת סלונט

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 1
    • 0

    תגובות


    1 תגובה על “נעים להכיר, צביה גולן”

    1. צביה הגיב:

      תודה מעומק הלב

      חסר כאן הספר "קולות מן החדר" שראה אור ב – 2010 בהוצאת קוראים

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    ג'ים וג'רי

    שי מרקוביץ'
    עיתונאי הרוק הידוע ג'רי הופקינס נפטר בגיל 82 מהתקף לב ג'רי...

    מדוע הספרות נמנעת מלעסוק בנושא ההטרדות המיניות?

    שי מרקוביץ
    גל התלונות העולמי על ההטרדות המיניות הגיע, בשעה רעה, גם לתעשיית...

    ספרות ישראלית זה לא מצחיק!

    מערכת סלונט
    לאחר שקראתם את כל הספרים על השואה, על הסכסוך היהודי-ערבי, על...
    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית