היה היתה, לפני זמן רב מאד, רחוק רחוק מכאן, ממלכה קטנה ששכנה לחוף ים. היו בה שדות של תותים ואבטיחים, בוסתני תפוחים ואגסים ומדשאות רחבות-ידיים עם פרחים בכל הצבעים. אזרחיה חיו בשלום ולא חסרו דבר. השמש זרחה וחיממה אך לא צרבה. הגשם ירד רק בלילה. ביום האחרון בכל שנה, ירד שלג וכל ילדי הממלכה השתעשעו בו עד רדת הערב – אז נמס השלג והפך לצמר-סוכר מתוק.

המלך אחאב האדיר היה גיבור וחכם. הוא היה אהוב ומכובד על כל נתיניו. את רוב ימיו, העביר בכיבושים ברחבי העולם ובהעשרת ממלכתו באוצרות רבים. המלכה דוכיפת הפלא היתה יפה ועליזה, שוקדת על העשרת הידע שלה ועל בילויים מבילויים שונים. היא הכירה את כל נתיניה הכרות אישית, והיתה אהובה ונערצת על כולם. את ענייני ניהול הממלכה, הותירו המלך ומלכתו בידי ביתם הבכורה, הנסיכה המכוערת אך מדהימה בילי. הנסיכה בילי היתה נבונה, יסודית ומאד מוצלחת בניהול. היא מיעטה לצאת מהארמון ועוד פחות מזה – להתעמת פנים-אל-פנים עם נתיני הממלכה. תפקיד זה מילאו שתי אחיותיה – הנסיכה הממורמרת אך נהדרת גילי, והנסיכה הצייצנית אך נפלאה צילי – שהיו ממונות על כל המגעים האישיים. בבת עינם של המלך והמלכה היה בן הזקונים, הנסיך המוצלח במבי.

הנסיך במבי היה מוצלח מכל הבחינות: נבון, יפה, טוב לב, משעשע. הוא ניסה ידו בכל ספורט ובכל אמנות, ובכולם הצטיין. כל נערות הממלכה היו מאוהבות בו, וכל הנערים חיפשו את קירבתו.

וכך חיו להם המלך ומלכתו, שלושת הנסיכות והנסיך הצעיר חיים שלווים ומאד מספקים.

עד שיום אחד, התדפקה על פתח הארמון אשה זקנה ומפחידה, ודרשה להתקבל לראיון בפני המלך. פקיד הקבלה הסביר לה כי המלך מצוי מחוץ לממלכה, וכי בכל מקרה עליה למלא טפסים שונים ומשונים כדי לפתוח בהליך אשר בסיומו, אם תעמוד בכל התנאים, יקבע לה תאריך בעתיד הרחוק למדי לראיון בפני המלך. הזקנה שלחה בפקיד מבט רושף, חטפה מידיו את הטפסים והתיישבה אל שולחן הקבלה. מתוך תיק בגודל של מזוודה, הוציאה עט ציפורן, הקישה בו על השולחן ופתחה במילוי הטפסים, כשהעט נובע דיו ירוקה ומרחף מעל הטפסים במהירות של חתול משוגע. כעבור כשתי דקות, קמה הזקנה ומסרה לפקיד את הטפסים.

"גברת אנה ברוחה," קרא הפקיד בקול. "כתובת: אין תגובה. גיל: שאלה חצופה ולא רלוונטית. מקצוע: מכשפה. הסיבה לבקשת ראיון בפני המלך: פרטי וסודי בהחלט."

"גברת ברוחה," פנה הפקיד לזקנה, שעמדה זקופה ולטשה בו עיניה. "על סמך הטפסים האלה, אני לא יכול להעניק לך את הראיון שביקשת. המלך רואה רק נתינים שעברו את הליך האימות ואשר סיבת בקשתם לראיון נמצאה ראויה."

"אני לא נתינה," רחשה הזקנה. "אין לי נאמנות לאף שליט. אני בת העולם החופשי. אשר לסיבה – זהו ענייני הפרטי ואני אפרט אותה רק בפני המלך עצמו."

"צר לי," לאט הפקיד אשר מבטה של הזקנה גרם לו לאיבוד הדרגתי של כושר הנשימה. "בנסיבות אלה, לא אוכל לקבוע לך תאריך לראיון בפני המלך."

"לא תוכל, אם כך, לעשות שום דבר בכלל" ירקה הזקנה. מתוך תיקה הענקי, הוציאה קופסת גפרורים, פתחה אותה והושיטה אותה לכיוון הפקיד. "תראה מה שיש לי פה," אמרה.

הפקיד התכופף לעבר הקופסה וצמצם את עיניו. "היא ריקה," אמר.

"היתה ריקה" אמרה הזקנה, בעוד הפקיד נשאב אל תוך קופסת הגפרורים ונעלם בתוכה.

"בירוקרט" אמרה הזקנה. היא טמנה את קופסת הגפרורים בתיקה, ופנתה להיכנס את פנים הארמון.

*     *     *

"מי את?!" נשפה בבהלה המלכה דוכיפת, כשהמכשפה התגנבה חרישית אל חדרה ונעמדה מול הכורסא בה ישבה המלכה וקראה את כל כתבי צ'וסר באנגלית עתיקה עם תרגום לטורקית.

"אני המכשפה אנה ברוחה", ענתה המכשפה אנה ברוחה. "הבירוקרט בכניסה טוען שבעלך מחוץ לממלכה. נחוץ לי ראיון דחוף בפניו."

"אין בכלל דבר כזה, מכשפה," אמרה המלכה בכעס. "בעלי המלך, אחאב האדיר, נמצא במסע כיבוש מעבר לימים. המצאותך אצלי בחדר איננה באה בחשבון. צאי מייד משטח הארמון, ולא – אאלץ להשליכך לצינוק."

"בהעדרו של בעלך, האם את היא זו שלוקחת החלטות בנוגע לגורל המדינה?" שאלה הזקנה, מתעלמת מאיומי המלכה.

"תלוי בנושא," אמרה המלכה דוכיפת בהיסוס-מה.

"בנושא חלוקת הממלכה", אמרה המכשפה.

"אני לא מבינה על מה את מדברת," אמרה המלכה בחשש. "אולי כדאי לקרוא לנסיכה בילי, היא תדע מה לעשות."

היא לחצה על כפתור בקיר שמאחוריה כורסתה, וכעבור רגע נפתחה הדלת והנסיכה בילי נכנסה לחדר.

"מה קורה, מאמוש?" שאלה, בעוד מבטה נופל על האורחת המוזרה. "אני ממש עסוקה בניתוח הרגלי ההאבסה של ארנבות הממלכה."

"הגברת הזאת," הצביעה המלכה בחשש לכיוון המכשפה, "אומרת שהיא צריכה לדבר עם מי שלוקח החלטות בנושא חלוקת הממלכה."

"חלוקת הממלכה?" השתוממה הנסיכה בילי. "למה חלוקה? בין מי למי?"

"אני אקח שליטה בכל ארגוני התרבות, חנויות הספרים, מועדוני ההרצאות, מוסדות הדת ומוסדות הלימוד," אמרה המכשפה בשלווה.

"אני מניחה שיש כאן מצב של מצלמה נסתרת," אמרה הנסיכה גילי, שנכנסה זה עתה את החדר.

"תראי מה יש לי כאן," אמרה המכשפה והושיטה לעבר המלכה דוכיפת קופסת גפרורים. המלכה רכנה קלות, ומייד נשאבה את תוך הקופסה. הנסיכות בילי וגילי קפצו באוויר בבהלה.

"מה עשית?!!" צווחה הנסיכה בילי – ונשאבה גם היא אל תוך קופסת הגפרורים.

"מה קורה פה?!!" צרחה הנסיכה גילי – והצטרפה אליהן בתוך הקופסא.

"זה מה שקורה כשמתחצפים למכשפה", מלמלה המכשפה, ארזה את קופסת הגפרורים ופנתה לצאת מהחדר.

*     *     *

"במבי, במבי, במבי!!!!!!" זעקה הנסיכה הצייצנית צילי, שלא היה בין זעקתה לבין ציוץ כל קשר. היא ראתה את שהתרחש בחדרה של אימה, המלכה דוכיפת, כשהיא מסתתרת מאחורי הדלת. כעת שעטה אל חצר הארמון, שם עמד אחיה – הנסיך במבי – בשער מגרש הכדורגל, בעיצומו של משחק סוער. הנסיכה התפרצה אל המגרש, מפילה את החלוץ המרכזי ודורכת על כף ידו.

"פנדל! פנדל!" צעקו כל הצופים, והשופט שרק בעצבנות ונופף בשתי ידיו לעבר הנסיכה, שהמשיכה לשעוט על פני המגרש בכיוון שערו של אחיה. "זה לא פנדל, זה לא היה ברחבה," הפטירה הנסיכה מעבר לכתפה, בעודה ממשיכה לרוץ.

"מה עובר עליך, צילי, את מפגרת?" זעם הנסיך והטיח בה את הכדור שהתגלגל והגיע אליו מכיוון החלוץ המרכזי, שכעת ישב מכווץ וכף ידו הדרוסה לחוצה בין שוקיו. "אנחנו באמצע משחק! תעופי מפה!"

הנסיכה צילי התעלמה מזעמו של אחיה. היא הגיעה אליו ואחזה בשתי כתפיו, מטלטלת אותו ביד רמה. "אתה צריך להציל את אמא!" צייצה בהיסטריה. "ואת בילי וגילי! ואולי עוד אנשים! היא הכניסה את כולם לקופסת גפרורים!"

כאן פרצה הנסיכה צילי בבכי סוער, בעודה ממשיכה לטלטל את אחיה בעוז.

"ממש התחרפנת, אה?" השתולל הנסיך במבי. "מה קופסת גפרורים? את חולמת באמצע היום? מה עובר עליך?"

"אתה חייב להאמין לי," בכתה הנסיכה צילי. "זקנה אחת אמרה שהיא מכשפה ורצתה לקחת שלטון על חלקים בממלכה ובגלל שאמא ואחיות לא הסכימו, היא הכניסה אותן לקופסא. אני נשבעת לך, ראיתי את זה קורה, ואח"כ היא הכניסה את הקופסא לתיק שלה ומלמלה כל מיני דברים ואני ברחתי ורצתי אליך כי אתה צריך להציל אותם, במבי, רק אתה יכול, אבא בחו"ל ומה יהיה, מה יהיה, אתה חייב להציל אותם במבי!!!"

הנסיך במבי התנער מידיה המטלטלות של אחותו והשליך את הכדור לעבר השופט. "אני חייב ללכת," קרא לעברו. "ממש מצטער אבל נצטרך להמשיך את הטורניר בפעם אחרת."

והוא רץ לעבר הארמון, כשהנסיכה צילי משתרכת בעקבותיו.

"אין פה אף מכשפה", פסק הנסיך במבי לאחר שבדק בחדרה של אימו. הוא פנה ועבר על כל חדרי הארמון, אך לא מצא שם אף אחד.

"קצת מוזר שאין פה אף אחד", אמר הנסיך במבי לנסיכה צילי, שבינתיים התאוששה, חדלה מבכיה ועברה איתו בארמון, כשהיא נמנעת מלהשאיר ביניהם ולוא גם רווח קל ביותר. "לאן נעלמו כולם?"

"בטח המכשפה הכניסה גם אותם לקופסת הגפרורים", לחשה הנסיכה צילי.

"היא אמרה איך קוראים לה?" שאל הנסיך במבי.

"המכשפה אנה ברוחה," אמרה הנסיכה צילי.

פניו של הנסיך במבי קדרו. "אני יודע מי זו," אמר. "אבא סיפר לי עליה. הוא פגש אותה בארצות שמעבר לים. היא משתלטת על כל מה שקשור בחינוך, השכלה ותרבות ומי שלא משתף איתה פעולה – נעלם."

"לתוך קופסת גפרורים", לאטה הנסיכה צילי ונצמדה עוד יותר אל אחיה.

"אני צריך למצוא אותה", אמר הנסיך במבי. "לפני שאבא חוזר. כי נראה לי שהוא ישתף איתה פעולה כדי שהיא לא תעלים עוד אנשים."

"בוא נחפש במחשב," אמרה הנסיכה צילי ומשכה אותו בידו אל חדרה. "נשים חיפוש בגוגל."

ואכן, לאחר כמה דקות של עצבים, העלה החיפוש תוצאה: שמה של המכשפה הופיעה בנתונים על בעלי מניות בכל הארגונים והמוסדות לחינוך ותרבות בממשלה.

הנסיכה צילי והנסיך במבי התקשרו לכל הארגונים, עד שבמינהל הספורט של האוניברסיטה המרכזית נמסר להם כי הגברת ברוחה מצויה באותו רגע ממש בישיבת הנהלה.

"מינהל הספורט?" זעם הנסיך במבי. "זה כבר מוגזם. היא רוצה להשתלט לי על הספורט? מה הלאה? תבטל את הכדורגל? תכניס תחרויות החלקה על הדשא במקום?"

הוא יצא מהחדר בריצה. תוך דקות ספורות הגיע לאוניברסיטה והתפרץ אל החדר בו התנהלה הישיבה.

"מי כאן זו הגברת ברוחה?" קרא לעבר הנאספים.

אשה זקנה הרימה יד מסוקסת וארוכת צפורניים. "אני המכשפה אנה ברוחה," אמרה. "ברוך בואך, הנסיך במבי. אני שמחה לראות שמישהו במשפחה שלך ניחן ברציונליות."

"איפה המלכה דוכיפת? הנסיכה בילי? הנסיכה גילי? וכל האנשים שהיו בארמון?" דרש הנסיך במבי, מתקרב את המכשפה בעיניים רושפות.

"חיים בצפיפות מסויימת אך ללא סבל רב, בעולם קופסת הגפרורים שלי," ענתה המכשפה בשלווה. "ושם ימשיכו הם – ורבים אחרים – לחיות, עד שאקבל ממך אישור לדרישותיי."

הנסיך במבי כופף את ברכיו. הוא לקח תנופה, זינק באוויר ובשתי רגליו התקיל את הזקנה כך שהיא עפה לאחור וראשה הוטח ברצפה.

"כרטיס אדום," צרח הפרופסור לאתיקה של הספורט, שישב בראש השולחן. המכשפה ניסתה להתרומם. הנסיך במבי שעט לעברה והתיישב מעליה. "תיכנעי!" אמר בשלווה תקיפה. "אחרת לא אהסס מלרסק את גולגלתך. את מכשפה רעה ואין לך זכות קיום בממלכה המקסימה שלנו."

"לעולם לא אכנע!" ירקה המכשפה. "אתה לא יכול לנצח אותי. הגולגולת שלי אינה ברת-ריסוק. אביך התחייב לתת לי את דרישותי, ואתה חייב למלא את התחייבויותיו של אביך."

"ומאד נוח לך שהמלך אחאב האדיר שוהה בארצות שמעבר לים, כך שאינו יכול לאשר את טענותיך. כך או כך, בהעדרו והעדר שאר בני משפחתי, אני הוא הקובע וכך אני קובע: שחררי את כל הלכודים בקופסת הגפרורים הטפשית שלך, והעלמי מהממלכה שלנו לעולם ועד. ולא – אמצא דרך מעניינת להיפטר ממך."

המכשפה התפתלה באחיזתו, והצליחה לשלוח יד אל תוך תיקה ולשלוף משם את קופסת הגפרורים. היא פתחה אותה וכיוונה אותה לעבר ראשו של הנסיך במבי. אבל הנסיך במבי היה הרבה יותר זריז, אמיץ, חכם ומתוחכם מהמכשפה אנה ברוחה. בבעיטה מכוונת היטב, הסיט את הקופסה לעבר ראשה של המכשפה. בצווחה מסמרת שיער, נבלעה המכשפה בתוך הקופסה – ומייד נשפכו מתוכה המלכה דוכיפת הפלא, הנסיכה המכוערת אך מדהימה בילי, הנסיכה הממורמרת אך נהדרת גילי, כל אנשי הארמון – ואחרון, הפלא ופלא – המלך אחאב האדיר!

כולם הקיפו את הנסיך במבי. גם הנסיכה הצייצנית אך נפלאה צילי הגיעה בינתיים, והצטרפה למעגל החוגגים.

הנסיך המוצלח במבי, הציל פעם נוספת את הממלכה!

יחי הנסיך במבי!

הידד לנסיך במבי!