close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, נעמי אחימור

    מאת: לילי פרי | נעים להכיר | התפרסם ב - 02.01.17
    געגועים הם הבסיס המרכזי שמניע אותי לכתוב...

    נעמי, ברכות על הרומן השני שלך, "אחותי הדסה". בואי נתחיל דווקא מהפרטים הטכניים – את סובלת מכבדות ראייה קשה, איך את בכלל מצליחה לכתוב?
    אני כבדת ראייה, כפי שאת מציינת, ואלמלא הציוד המיוחד והקורס לעיוורים וכבדי ראייה להם זכיתי בסיוע המוסד לביטוח לאומי, והעובדים הסוציאליים במחלקת השיקום שם, לא הייתי מצליחה לכתוב אפילו אות אחת, ובוודאי שלא לקרוא אפילו מילה אחת. אני משתמשת בתוכנה בשם "קוברה", שמגדילה את האותיות לכל גודל שאני צריכה ומקריאה לי כל פעולה ולחיצה על המקשים במקלדת. ככה אני יודעת מה הודפס, אם כי קצב העבודה שלי מאוד איטי.

    זה מאמץ  לא קטן. למה בעצם את כותבת, מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
    המאמץ במקרה זה באמת אינו פשוט, אבל לכתוב תמיד היה אחד החלומות שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי. כשנמצאה הדרך להתגבר על המגבלה הפיזית שלי באמצעות ציוד מיוחד, ידעתי שאני חייבת לעצמי לנסות ולהגשים את החלום. היה לי חשוב לספר את הסיפור שלי, ובאמצעות הכתיבה אני חושבת שהסיפור זוכה להיחוות על ידי הרבה אנשים.

    יש בספרים שלך תחושה שהסיפורים, לפחות בחלקם, הם אוטוביוגרפיים, עד כמה זה נכון? ואיזה סיפור עוד היית רוצה לספר ועדיין לא סיפרת?
    אני מאמינה שכמעט בכל כתיבה יש מהאוטוביוגרפיה של הכותב. לפעמים זה רק הטריגר הראשוני ולפעמים מעבר לכך. אני באופן אישי איני חושבת שזה משנה. מה שחשוב לי זה שכל אחד מהקוראים יוכל להתחבר לעלילה, לראות את עצמו בתמונת ראי של אחד או יותר מהסיפורים. מהמשובים שקיבלתי מהרומן הראשון שלי "ילדה טובה, ילדה רעה", שמעתי שלא מעט אנשים, ממוצאים שונים, ממדינות מאסיה, מצפון אפריקה וגם מאירופה, מצאו את עצמם בעלילה. ככה שהסיפור הוא לא רק של תימנים או רק שלי – כל אחד יכול למצוא בעלילה שברומן מצבים מוכרים מסביבתו הקרובה. איזה סיפור אני רוצה עוד לכתוב? אני יכולה לומר רק שכבר כתבתי את השלד לרומן השלישי. במה יעסוק הרומן השלישי? מוקדם לספר.

    אחד מהקווים המקשרים בין שני הרומנים שלך נוגע ליחסים המאוד מורכבים שלך עם הורייך – מה הם חושבים (או היו חושבים) על הספרים?
    אני מציעה נקודת מבט אחרת על הנושא. מאחר שגיבורי שני הרומנים הם ילדים, בשלבים בהם מתעצבת אישיותם על ידי הסביבה בה הם גדלים ומערכת החינוך בה הם לומדים, נכון היה לשלב גם את ההשפעה של הבית עליהם. אני מציינת זאת למרות שבשנים האחרונות ישנה מגמה להטיל את מלוא האחריות לחינוכם של הילדים על מערכת החינוך, ולא כך היה בזמננו.

    זה בכל זאת דורש הרבה מאוד אומץ להתחיל לכתוב, ואז גם ללכת ולנסות למצוא את המקום שיפרסם אותך, ולבסוף לעמוד בחשיפה – ספרי לנו על הקשיים שחווית?
    דרוש אומץ רב לכתוב, בעיקר לאור העובדה שתמיד ישנו גרעין בעלילה הקשור לכותב עצמו, לאחרים בסביבתו ו/או להתרחשות שהוא חלק ממנה, שמע עליה או נכח בעת התרחשותה. במקרה שלי החשש לא היה מהחשיפה האישית, אלא מתגובת המעגלים השונים אל העלילה, המקום, התקופה והנפשות הפועלות, וגם חשש שלא יבינו או יזדהו עם מה שאני כותבת. אך החשש והדאגה היו מיותרים, וכפי שציינתי, היו לא מעטים שהזדהו עם העלילה כולה או מקצתה.

    אז מה גורם לך השראה, מה גורם לך לרצות לשבת ולכתוב?
    געגועים הם הבסיס המרכזי שמניע אותי לכתוב. געגועים מהולים בעצב מחד, ובאהבה שמציפה אותי מאידך. בשני המקרים, על ידי הכתיבה אני מרגישה התפוגגות של עוצמת המתח לתחושת חמימות, נוחות ורכות.

     

    עטיפת הספר אחותי הדסה

    פרופ' גבריאל מוקד: "הרומן 'אחותי הדסה', מאת נעמי אחימור, מראה כיצד אפשר להפוך את הביטנה העממית (ואפשר גם לומר הביטנה האפורה) של החיים לסאגה ריאליסטית צנועה ואמינה."

    איזה שלושה טיפים היית נותנת לכותב מתחיל?
    טיפ ראשון שהייתי נותנת לכותב מתחיל, הוא לזרום עם העלילה, לא להגיע נעול מראש. הטיפ השני נובע מהראשון – צריך לתת גם לגיבורים להתפתח ולגדול עם ההתקדמות בכתיבה, הם אלה שצריכים להוביל את העלילה. טיפ נוסף שהייתי נותנת, הוא לנסות ולראות לנגד עיניך את התמונה לפני שאתה מעלה אותה במילים על הכתב – תמונה אחר תמונה שיוצרות הרמוניה, זרימה טבעית נעימה ולא צורמנית.

    אחרי שני רומנים, האם יש דברים שאת מצטערת שכתבת? או שלא כתבת?
    איני מצטערת לא על מה שכתבתי ולא על מה שלא כתבתי. אם יש משהו שאני מצטערת עליו, הוא שאולי היום לאחר הלמידה וההתנסות שעברתי בהנחיה, הדרכה וליווי של העורכת שהיתה לי בשני הספרים, לילי פרי, אילו הייתי כותבת אותם היום יש להניח שהייתי כותבת אותם אחרת. אני לא מצטערת אם כן על המה שכתבתי, אלא אולי על האיך.

    מה הפרויקט הבא שאת מתכננת? במה יעסוק הספר הבא שלך?
    אני עוד לא מוכנה לספר פרטים על הפרויקט הבא שלי, אבל אני מוכנה לחשוף שהוא יעסוק בתופעה של נפילת בנות טובות במלכודות שמהן קשה להשתחרר.

    מאת: לילי פרי

    סופרת, עורכת, מבקרת, כלת פרס ראש הממשלה, פרס אולשוונג. בין ספריה: "גולם במעגל", "ריקוד על המים", "ביקור התליין", ״שיגיונות קטנים״ (בשיתוף עם יורם ברק), "סונטה".

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 2
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    צוף

    אמוץ דפני
    הַשָּׁקֵד נוֹצֵר סוֹדוֹתָיו מְמֻנֶּה עַל חֲלוֹמוֹת וּנְבוּאוֹת מֵאָז יְמֵי יִרְמְיָהוּ. מִדֵּי...

    עלייתו של אינטלקטואל לאומי

    מתי שמואלוף
    ההתמקמות של יעקב רבינוביץ בשדה הפובליציסטיקה בתקופה הראשונה של כתיבתו, 1904-1912...

    נֶאֱסָפִים לְהַפְגִּין בְּרוּחָם

    חיים ספטי
    חיים ספטי | שירים דִּגְלֵי הַחֵרוּת מוּנָפִים בָּרְחוֹבוֹת, בַּכִּכָּרוֹת, בַּצְּמָתִים, בַּגְּשָׁרִים...
    דילוג לתוכן